בויוס

"כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי ימות איתך, ימות איתך" שרה חוה אלברשטיין בשיר 'רקמה אנושית אחת'. כשסבתא רחל ז"ל נפטרה קרה גם ההפך. משהו ממנה המשיך לחיות ולפעום בנו. בהתחלה אלה היו קופסאות רבות של אוכל במקרר ובמקפיאים. מוזר ומרגש לאכול אוכל שבישל מישהו שכבר לא איתנו. וכשנגמר האוכל, זה המשיך דרך המתכונים שניסינו לשחזר.

שעות רבות ביליתי עם סבתא במטבח הקטן (אך כל-יכול). יושבת ורושמת. ולפעמים רק מתקשרת לברר ולהתייעץ. (ובסוף בזמן אמת אצלה במטבח, מגלה שכף פירורי לחם זו בעצם כף הגשה גדולה) המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיי היא ש"יוצא לי אוכל בדיוק כמו של סבתא". כשהיא שמעה את זה היא מיד אמרה שזה מכיוון שאני כל הזמן שואלת ורושמת. דבר אחד ממש רציתי ולא הספקתי ללמוד. בורקס. ה-בורקס. בויוס. צריך לקום ב-4 בבוקר, שלא יהיה חם מדי ולא יבש מדי. לא כל יום הוא יום מתאים לבורקס.

רצה הגורל ויומיים אחרי שסבתא נפטרה הפכתי לאמא. השעה 4 בבוקר כבר לא מאיימת עלי בשום צורה. והבורקס? עדין היה האגוז הכי קשה לפיצוח. נמצאו שברי מתכונים, כל אחד ופרשנותו ומידת דיוקו. (אם סבתא הייתה יודעת שאני שוקלת כל כדור בצק ל-53 גרם היא בטח הייתה מתגלגלת מצחוק).

ולראיה, כל אחת מבנותיה כתבה משהו "קצת" אחר:

לשמחתי, אמא שלי ואחיותיה לקחו עליהן את האתגר. ניסו וניסו עד שיצא מוצלח. כל כך מוצלח, שביס אחד מצליח לרגע להחזיר את הזמן לאחור. במהלך הסגר האחרון גרנו חודש וחצי שלמים אצל אמא ואבא. זה סיפק לי שלל הזדמנויות ללמוד הכל מאמא ולהתאמן על הטכניקה. תודה לכל מי שגרם לזה לקרות. ואחרי כזו הקדמה... קבלו אותו, המתכון לבויוס הבורקס הכי טעים שיש.

מתכון ל-30 בורקסים (אפשר להכין חצי כמות)

לבצק

1 קילו קמח

1 כף חומץ

1 כף שמן

כפית מלח שטוחה

600 מ"ל מים

שמן להשריית הבצק (אני השתמשתי בשני ליטר)

למלית

המון תרד או מנגולד (6-8 צרורות)

גבינה בולגרית או צפתית קשה

(במקור - גבינה צפתית של "קדוש" שנרכשה בשוק מחנה יהודה)

מעט טחינה ושמן ביחס שווה לפיזור על הבצק.

את הבצק מכינים לכל הפחות ערב לפני.

מכניסים את כל החומרים למעט מלח לקערת המיקסר ולשים כ-10 דקות

אני מוסיפה את המלח בדקה האחרונה ללישה.

(כמובן שבמקור הלישה היא ידנית, וזו גם אפשרות)

מחלקים את הבצק ל30 כדורים שווי משקל (זה יוצא כ-53 גרם לכדור).

מילה על אחידות. נכון שאפשר לחלק את הבצק "לפי העין" אבל אני ממליצה לשקול, במיוחד בפעמים הראשונות.

כשכל הכדורים שווים בגודלם אנחנו יודעים שכולם אמורים להיפתח לאותו הגודל. אין תירוצים.

ויש לזה ערך מוסף בתרגול ובלמידה של הבצק וטכניקת הפתיחה.

מטביעים את הכדורים בקופסא מלאה בשמן ומניחים במקרר למנוחה.

חשוב שהשמן יכסה את כל פני כדור הבצק כדי שלא יתייבש (אפשר לפחוס אותם קצת).

לוקחים מעט מהשמן שבקופסא ומתיזים על המשטח.

חשוב לא לדלג על השלב הזה כדי שהבצק לא "יתקע" על המשטח ויוכל להיפתח בקלות.

לוקחים כדור אחד והופכים אותו על המשטח.

בתנועות סיבוביות מתחילים לפתוח את הבצק.

לי נוח להתחיל ביד אחת ולאחר מכן להוסיף את היד השנייה.

כשאני מוסיפה את היד השנייה אני מנסה להגדיל כמה שיותר את הקצוות.

אם הקצוות עדיין עבים משטחים אותם בעדינות עם כריות האצבעות.

(לא נורא אם יש מעט חורים, בסוף מקפלים את העלה)

כשמגיעים לגודל הרצוי מפזרים מעט טחינה עם שמן על עלה הבצק.

הגודל הרצוי הוא כשהבצק שקוף ונראה שאי אפשר למתוח אותו יותר.

מקפלים את החלק העליון לקו האמצע.

ולאחר מכן את החלק התחתון.

מפזרים עלי תרד/מנגולד במרכז העלה.

ומעליהם מעט גבינה.

מקפלים את החלק העליון על העלים.

ולאחר מכן את החלק התחתון.

מסובבים את הבצק כך שה"תפר" יהיה בחלק התחתון.

ומגלגלים לשבלול.

בקיצור נמרץ:

מניחים את השבלול על תבנית אפייה ומושחים במעט מהשמן שבקופסא.

בסוף מפזרים מעט שומשום ואופים בחום 190-200 מעלות כ-20-25 דקות. כדאי לסובב את התבנית כ5 דקות לפני סיום האפייה.