בינדאז

קודם כל הופתעתי - "בר אוכל בשוק לוינסקי", דמיינתי משהו הרבה פחות יפה ומוקפד.

והמקום מוקפד. עוד מעט נדבר על האוכל.

העיצוב יפה, נעים, נקי, מפיות בד, כלי הגשה יפים (אבל לא בהכרח פונקציונליים), ואפילו השירותים יפים ונקיים (ויש בהן מגבות קטנות)

אוכל שהוא (אפילו קצת) הודי, תמיד קונה אותי.

שילוב עולמות קונה אותי גם. לא רק באוכל.

מישהו השקיע הרבה מחשבה באיך להביא טעמים הודים מסורתיים לצלחת מעודנת ועכשווית

הגענו מורעבים

פאני פורי ומומו לפני הכל.

פורי דג ים

יש קטע כזה להגיש מנות מן הים על מצע שנראה כאילו הוא הגיע מהים.

פה זה פחות עבד, המצע לא היה יציב, הפאני פורי סודרו (או נפלו) במקומות מוזרים ובלי להשאיר שוליים.

זה נראה מוזר כי גם המצע גדול וגם הפאני פורי גדולים.

הם הוגשו במספר זוגי (שזה נחמד לחלוקה בזוג, אבל פחות נחמד בעין).

היה שם כל מה שצריך להיות במנת דג נא...אבל משהו שם יצא מאיזון וזה היה לא משהו.

בסוף הרגשתי טיפה נענע וזה היה מרענן ונחמד, והיו שם גם חמוץ וגם שומני וגם פרי טרופי (כנראה מנגו) ואיזשהו בצל, אבל לא מספיק ממנו.

כיסוני מומו, פטריות שיטאקי, צ'אטני נפאלי

אם אני זוכרת נכון מהודו, זה לא היה בדיוק מומו - אלא משהו עם בצק דק יותר.

הכיסונים היו עשויים טוב, בצק דקיק, קיפול מאוד יפה.

אבל המילוי מאוד שומני ולא מאוד מעניין.

הם הוגשו פרושים לרווחה על צלחת שהיתה מאוד עבה וקרה, בצירוף מטבל קר ומזגן חזק, לא היה להם שום סיכוי מול חוקי הפיזיקה.

זה די מבאס לאכול כיסון פושר.

המצע היה שומשום ובוטנים (לדברי המלצר), היה לזה טעם קצת ערבי, משהו כמו דואה. טעים בסך הכל.

הצ'אטני הנפאלי הוא שם יפה לסלט סלק מרוקאי שנטחן למחית חלקה. נחמד וטעים, אבל לא יותר מזה.

בדיוק אותם טעמים, חמוץ מתוק מלוח וכמון. אני חושבת שמטבל לכיסון צריך להיות הרבה יותר מרענן מזה.

פאקורה חציל ותרד גוליבר, יוגורט ותמרהינדי

הגשה מעניינת אבל מעט מרושלת - העיגולים מאוד גדולים.

המעטה כמעט טוב, לא מספיק קריספי וקצת עבר מדי.

משהו מאוד מוזר שוב עם הטמפרטורה. זה ממש מוטיב חוזר.

הצלחת קרה, הפאקורה תרד פושר והחציל חם מאוד.

זה די מוזר כי הם מוגשים יחד ואפילו על אותו שיפוד.

הפאקורה תרד זה פשוט עלה אחד של תרד מצופה, יחס לא פרופורציונלי בין התוכן לעטיפה.

החציל רך רך רך ומאוד שומני, אי אפשר לאכול יותר מדי ממנו.

והיוגורט מתקתק ולכן לא ממש עוזר להקליל את האירוע.

בעיני היה עדיף להגיש עם ראיטה קלאסית או עם מטבל מרענן יותר ולא מתוק.

דוסה, פומקראסה, חזרת וקרם פרש

דוסה ריקה מגולגלת.

עשויה טוב בסה"כ הכל למרות שלא אחידה בעובייה.

תפוחי אדמה חיווירים אך טעימים וקרם פרש מתובל טוב שהשתלב גם עם הפאקורה.

מנה אנמית, גם במראה וגם בטעמים.

קוקי סאן ז'אק..

לפרטים שאלו את ברוך :)

שיפוד קבב ים

אוי הבאק צ'וי. רציתי רק להרים אותו, לחבק אותו ולומר לו שלא הכל שחור.

כל כך עצוב ומרוט. (גם בסאן ז'אק)

הקבב, מאכל שאמור להרגיש כאילו יצא הרגע מן האש, היה פושר.

התיבול שלו היה בנאלי ובטח לא הודי.

הרוטב לא היה חם מספיק ולא הצליח לחפות בטעם על הקבב.

קינוח היו ארבעה קינוחים - טארט לימון מפורק, פאני פורי קרם פטיסייר וענבים, טרמיסו (נגמר) ומילפיי.

קל. פאני פורי קרם פטיסייר.

הפעם הוגש מספר אי זוגי, אבל ההגשה היתה מאוד מרושלת. הרגשה שהקונדיטור/ית בחופש היום.

זה בסדר ונהוג להדביק את הקינוח עם הקרם כדי שלא יזוז, אבל רק כשזה בלתי נראה, או לכל הפחות כשזה נראה יפה.

הקרם היה שבור, רואים בתמונה - ללא גושים אומנם, אבל לא חלק וקטיפתי.

בפנים היה כל מה שצריך וזה היה טעים - קראמבל קריספי, קרם פטיסייר, פרי. הבחירה בענבים קצת תמוהה בעיני (הם היו בעוד מנה, שזה מובן מבחינה עסקית אבל הייתי מצפה לפרי יותר אטרקטיבי).

לסיכום - האם הייתי חוזרת? כנראה שכן, בטח אם יהיו עוד מנות שאני יכולה לנסות במסגרת הכשרות.

המקום מאוד נעים ומזמין, השירות אדיב, המלצרים והמלצריות בקיאים במנות.

ניכר שמישהו ממש השקיע מחשבה בהרכבת המנות, זה משהו שתמיד כיף לראות, גם אם לא כל המנות ערבו לעיני או לחיכי.