תריסר
שוק הנמל, האנגר 12, קומה 2

תריסר על שום מה? על שום שנים עשר חודשי השנה. יש מטבח עונתי, ויש מטבח מיקרו עונתי!
קודם כל אני חייבת להחמיא. מישהו מבין את רוח התקופה. יש עונה, ויש מיקרו עונה. יש פומו (FOMO) ויש מיקרו פומו.
כשקשה לי לבחור מנות בתפריט אני קצת מתנחמת בעובדה שיהיו לי עוד מנות שארצה לנסות בפעם הבאה.
מיקרו עונה זה אחלה פיצוח עסקי להזין את הפומו ולדאוג שאם נהניתי, אני אחזור עוד החודש. (אם...)
ואם לא נהניתי, או שלא אחזור לעולם, או שאחזור בחודש הבא.
(מה שבטוח, לתחזק מסעדה עם תפריט שמתחלף בכזו תדירות זה אתגר כלכלי ואופרטיבי).
התפריט, עוד לא בן חודש וכבר בערוב ימיו:

פתחנו בבייגלה ירושלמי, לאבנה, תבשיל ירוקים
המלך הבלתי מעורער של המנה הוא התבשיל ירוקים
ירוק. עמוק. חמוץ. מלוח - אבל לא מדי, מזכיר קצת מילוי של פטאייר. טעים. (לא שאלתי מה יש בו, דומה בטעם לעלי חוביזה)
אבל הבייגלה, אוי הבייגלה. (בקטע לא טוב) גם אם אבולעפיה לא היה כל כך קרוב, קרוב לוודאי שהייתי חושדת.
בייגלה 3 ב-10 של מאפיה זולה. רחב מדי לבייגלה ירושלמי, ללא מעטה פריך בכלל...מרקם אחיד לאורך כל הדרך...וממש ממש מעט שומשום.
אני ממש מקווה שהתנור התקלקל היום וזה אילתור של מיקרו רגע במיקרו עונה של יחזור על עצמו.
יש קטע במאפים ממאפיות זולות, שלפעמים נתקלים בביס מר עם טעם לוואי איום. טעם של - אין לי דרך אחרת לתאר את זה - אחד העובדים הדליק את הסיגריה עם הטאבון. קיוויתי שלא אתקל בביס כזה. ובסוף הוא הגיע...המנוול. איפה נשמע דבר כזה שפחמימה לבנה לא נאכלת עד סופה?

פטה חמה בגרעיני חמניה ודלעת, רוטב עגבניות מגי, מגי מפולטות.
אני חולה על עגבניות מגי.
היה משהו קסום בהגשה הספק ציורית הזו. צי ספינות מגי שטות בים כתמתם.
מצד אחד נראות כמו עגבניות שחתכתי לילדים לארוחת ערב ומצד שני מצולחתות כיצירת פאר.
מבין כל מה שאכלנו, אחת המנות היותר טעימות.
אבל. כשמשהו מטוגן...כדאי לרשום שהוא מטוגן. זה א' ב' של תיאום ציפיות. כשאני בוחרת מנות אני אשתדל מאוד לא להעמיס יותר מדי מטוגנים, ואנסה לחבוק מגוון של חומרי טכניקות וחומרי גלם (לכן למרות שממש רציתי פקוס, ויתרתי עליו כי נראה לי מוגזם גם מנה של פקוס וגם קישוא).
נחמד מאוד. נותן מקום של כבוד לעגבניית מגי שהיא פשוט טעימה בפני עצמה. גרעינים וטיגון ביחד זה קצת יותר מדי כבד ושמן בעיני.


פרח קישוא ממולא, קישוא בטמפורה, עגבניות, יוגורט, זעתר, נענע, שום.
לא הרגשתי נענע האמת.
יש הרבה מנות בתפריט שלוקחות חומר גלם אחד, או חלקים שלו, ומציגות אותו במרקמים שונים.
המנה לא פורצת דרך. קישוא, טמפורה, פרחי קישוא ממולאים בעלי זעתר...זעתר טרי כל עוד הוא מטופל נכון זה תמיד טעים. ועשו כאן עבודה טובה, הפרח והטמפורה שמרו על הזעתר עטוף והוא נשאר טעים - לא מר ולא שרוף.
היו גם סלייסים של קישואים חיים, משהו שלרוב לא עובר טוב בחיך, בצורה שממש כיף לאכול. מרקם ממש מענין.
קישוא חי משאיר תחושה לא נוחה בפה. אבל כאן הקישואים פרוסים דקדק והם קצת פריכים איכשהו וטעימים. אולי זה המפגש עם היוגורט שמשנה להם קצת את המרקם.
כל היופי של פרח הקישוא התכסה בשמיכת טמפורה לא מחמיאה. בכלל, הצלחות במנה הזו, על גבול המרושל.
והטעם של הטמפורה בכל המנה נוכח מדי, מציק מדי.
יש משחק של חם וקר....טבעת קישוא חם בטמפורה וקישואים חיים קרים.
הטעמים משתלבים - זעתר ,שמן, חמוץ, שום, עגבניה. וזה טעים.וזה שילוב מוכר. לטוב ולרע. כי הוא כבר התיישן.

מה קורה פה

לאב דג ים קצוץ וחרוך איולי חציל שרוף, עשבי תיבול, צילי, בצל, קריספי בורגול.
מעושן. למה לא לכתוב מעושן? מעושן זה כמו כוסברה, חייבים להזהיר מפניו כדי להימנע מעוגמת נפש למי שלא אוהב.
הדג. יש לו טעם של פרגית על האש ומרקם של דג. וגם מעושן.
אבל הבעיה הבאמת גדולה היא הטמפרטורה. הדג לא חם ולא קר. פה חשדתי.
זה לא עושה חשק לאכול.
זה לא דג נא קר
זה לא דג אפוי או מטוגן חם.
זה דג, בטמפרטורה של ארוחת צהרים שנשכחה בחוץ עד הערב, וברגע של חולשה ורעב קיצון החלטתי לבדוק אם הקיבה שלי באמת עשויה מברזל.
בטוח לא מתקרב ל-60 מעלות, בטוח לא מתקרב ל-4 מעלות. בטוח לא בטוח.

התלבטות קשה לגבי הקינוח.
הפומו כבר מזמן לא איתנו. לא לגבי הקינוח ולא לגבי המנות שאולי עוד היינו מזמינות.
ואני גם לא כזה אוהבת מתוק. כשהאוכל טעים לי, אני רוצה להישאר עם טעם של עוד.(וטעם של פומו)
תפריט קינוחים

בסוף הוחלט על סברינה נקטרינה - סברינה, קציפת שמנת חמוצה, נקטרינות, טימין
עלו עלינו. לא ברור למה. או ששמעו אותי מביעה את דעתי, או שקלטו את הצילומים, את הזזת המפיות וכל חפץ שיסכן את התמונה, או הדרמה שמתחוללת כשאני טועמת ביס ראשון ממנה.
זה בטח נראה מצחיק מהצד. אני כנראה נראית כאילו אני גם עוצרת נשימה, וגם מנסה להיזכר בכל כוחי ולפענח מה אני אוכלת עכשיו.
קצת כמו שאנשים מספרים שלפני שהם כמעט מתו, כל החיים רצו להם כסרט בהילוך מהיר בראש.
אצלי בראש ובגוף יש מנהרת זמן שמחפשת מתי פגשתי את הטעם הזה, את ההמרקם, את השילוב...את התחושה.
הסברינה יפה לתפארת. משהו בה קצת תוסס. לא ברור לי מה...אולי הנקטרינה אולי השמנת.
טעם חזק ממש של שמרים. ה אמור להיות נוכח במנה הזו, אבל משהו פה מוגזם.
רק התחלנו לאכול ואחראית המשמרת הגיעה לבדוק מה קורה.
איך היה לכן? נראה שלא כל כך אהבתן את הסברינה. איך היה האוכל?
אמרתי את שעל ליבי.
היא הציעה להביא קינוח אחר כדי שנצא עם טעם טוב (של מיקרו פומו!)


תות עץ - רייס פודינג, תותי עץ, עלה של תות עץ מיובש
בהחלט שיפר את החוויה.
לא מתוק מדי.
תותי עץ כל כך טעימים.
והעלה? זה גימיק מגניב. וזה קריספי אז זה משתלב טוב מבחינת מרקם. לא בטוחה אם באמת כדאי לאכול את זה.


מה קורה פה 2:
